היי, אני ג'וליה!

אני מתכננת אירועים טבעוניים, מארחת ובשלנית מלאת תשוקה. במקור מסאו פאולו, ברזיל, אני חיה עם משפחתי בישראל מאז 2009. לאחר לידת ילדי הראשון, החלטתי לעזוב את העבודה במשרד כדי לבלות יותר זמן איתו. במהלך תקופה זו, גיליתי את השמחה שבאירוח אירועים פרטיים, קונצרטים ביתיים, מכירות ביתיות, ארוחות ערב ועוד. התשוקה הגוברת הזו בסופו של דבר הובילה אותי להפוך את התחביב לעסק.

בין אם מדובר בחתונה, מסיבת יום הולדת, אירוע עסקי, סדנת בישול טבעונית או כל חגיגה אחרת, כל אירוע מותאם אישית בקפידה כדי להציע חוויה חיה, אותנטית ואינטימית שתזכרו לנצח. המטרה שלי היא להבטיח שכל לקוח יהנה מתהליך תכנון חלק, ובו בזמן להפוך כל אירוע לפלטפורמה להשפעה חיובית.

המטבח הוא לב הבית. האכילה המשותפת היא טקס עתיק שמחבר משפחות וקהילות שלמות, כשהם חוגגים יחד את הרגעים המיוחדים בחייהם. אין דבר שמביא טקסיות יותר מארוחה חגיגית סביב שולחן יפה. האוכל לא רק מזין את הגוף, אלא יותר מכל, הוא מזין את הנפש ויש לו כוח מיוחד לאחד את הלבבות וליצור זכרונות שנשארים לתמיד. 

אני מבורכת שגדלתי בילדות שהייתה מלאה בתערובת של טעמים, צבעים ומסורות אירוח. החיבור שלי לבישול נולד בשתי המטבחים של הסבתות שלי. שתיהן היו בשלניות נהדרות עם סגנונות מאוד שונים. סבתא ג'נדה הייתה משפיעה במטבח בתערובת של טעמים סוריים, איטלקיים וברזילאים מסורתיים, בעוד שסבתא פטרוסיניה הביאה עמה השפעות חזקות של מטבח פורטוגזי וברזילאי.

הבית של סבתא ג'נדה היה תמיד מקושט ומאורגן היטב, וכל יום ראשון היא הייתה מארחת את כל המשפחה לארוחת צהריים. ממנה למדתי את החשיבות של האסתטיקה והאווירה בעת אירוח. הייתה תמיד תחושת רוגע מיוחדת בארוחות המשפחתיות הללו שהשרתה אווירה ייחודית באירועים שלה.

סבתא פטרוסיניה חיה בבית קולוניאלי גדול בכפר כפרי. המטבח, שהיה יחידה נפרדת מהבית הראשי, היה תמיד מלא באנרגיות החזקות של הנשים במשפחה - סבתא, הדודות ובנות הדודות. זה היה מקום עסוק, רועש, מלא בארומה מעושנת של החיים האמיתיים והמאבקים היומיומיים. סבתא פטרוסיניה הייתה אישה מאוד דתית, ותמיד האמינה בעשיית צדקה - נתינה אינסופית של אוכל ומחסה לנזקקים. לעתים קרובות היו באים אנשים מחוסרי בית לבקש צלחת אוכל, ואנחנו, הילדים, היינו לומדים לשרת אותם בשולחן כאילו היו חלק מהמשפחה.

זו הייתה לי שיעור חיים אמיתי, שלימד אותי להרגיש תמיד יראת כבוד לחיים, לאוכל ולאנשים. לפני שהיינו מתיישבים לאכול, היינו תמיד אוחזים ידיים, מברכים את המשפחה, את האוכל ואת החיים. הטקס היפה הזה לימד אותי את כוח התודה ואת החשיבות של אכילה משותפת.

יש לי טקס מיוחד לכל אירוע שאני מארחת: אני מתחילה בהדלקת נרות ולחישת ברכות, קובעת את הטון לאירוע שלנו במחשבות חיוביות ובהרמוניה כשאנחנו מתכנסים לחגוג.